בין החברים מהצבא שהיה בינם ליונתן חיבור מיוחד היה יניב איזמירלי. במשך השנים היו ביניהם מפגשים וטיולים רבים, הן בארץ והן בחו"ל: בין הטיולים שעשו בארץ היה טיול למעיינות בצפון ב-2012 ועוד טיול לנגב ב-2018 עם חבר נוסף (נדב), שמטרת הטיול הייתה "לצוד שטפונות". היו להם מפגשים נוספים, חלקם עם עוד חברים, כמו בפורים 2017 (עם איתמר בוק) ומסיבת גג עם חברים אחרים של יונתן (החבר׳ה של צוות רייצ'ל). בנוסף ליניב איזמירלי, יונתן גם נפגש וטייל עם חברי צבא נוספים: עשה טיול בירושלים עם ניר אוחנה ואלכס גנדלר ב-2010 וטיול טבע עם יניב דרבסי, שהכיר גם מהצבא וגם מהלימודים בירושלים.

לא כל האירועים המיוחדים ציינו אירועים שמחים. היו גם אירועי אזכרה לזכרו של גבי אינגל ז"ל, ששירת בפלוגה והיה חבר של יונתן ונהרג בטיול בניו זילנד ב-2011. את מפגשים אלה, שהתקיימו בשטח קיבוץ נען, יונתן יזם, תכנן והפעיל , עם עזרה רבה מתום נרקיס (חבר טוב מהפלוגה) וחברים נוספים.

חברים מהתואר ראשון

בין יונתן לחבריו ללימודים לתואר ראשון נוצר קשר חזק ומיוחד, קרוב לוודאי בשל תחומי התעניינות משותפים וכימיה בין-אישית חיובית עם חלק גדול מהם. נוצרה חבורה שמאוד נהנתה להיות ביחד, גם בלימודים ובסיורים של האוניברסיטה וגם מחוץ ללימודים. היו נפגשים בערבים ובסופי שבוע, היו עוזרים אחד לשני ביומיום ויוצאים לטיולים בארץ ובחו"ל, גם בתקופת הלימודים בירושלים וגם לאחר מכן. מספר שנים מאוחר יותר, יונתן נפגש עם כמה מהם לייעוץ בכתיבת התזה לתואר השני וקיבל מהם עזרה ותמיכה רבה. מכל המפגשים מחוץ ללימודים, המיוחד ביניהם היה הטיול בשלג הירושלמי ב-2013.

במשך השנים יצא יונתן לעוד טיולים רבים בארץ עם חברים אלה ואחרים מהלימודים, בין השאר לטיולים הבאים: לנחל דרגות והעמקים, טיול פסח באזור מצפה רמון, טיול לשיטפון בים המלח ושוב למצפה רמון. בכל פעם, יצא עם הרכב חברים קצת שונה. בנוסף לטיולים, יונתן השתתף גם באירועים כמו החתונה של קוקו ארמון.

אורטל עטרי כותבת (אוגוסט 2020)

"אני זוכרת את הערב שהכרתי את יונתן. הוא בא לאסוף אותי בנקודה שקבענו על אבן גבירול. חיפשתי טרמפ להגיע למפגש גיבוש, טרום מידברן, אצל פרקש במושב. יונתן הציע את עצמו ושם בנסיעה התחילה ההכרות בנינו. יונתן לא רצה לוותר על המפגש למרות שהיה לו חום. היה לו חשוב להכיר את החבר'ה ולקחת חלק בערב. החיוך שלו, השאלות, האכפתיות, הדאגה, כל אלו גרמו לי להבין שמדובר בקסם של בחור. בהמשך הלילה, כשישבתי לצד המדורה ראיתי שיונתן הוא זה שהתנדב להכין את הפויקה לחבר'ה. למרות החום, הוא לא וויתר. כמה היה חשוב לו לתת, להאכיל את כולנו. עד היום, זה הפויקה הכי טעים שאכלתי."

רן גורן, הבן דוד הקטן ממשמר השרון

רן כותב (ספטמבר 2020)

"שאני חושב על זה, הזכרון הראשון שיש לי מיונתן הוא מביקוריו בקיבוץ מדי שבת יחד עם ההורים, כאשר הגיעו לבקר את סבא וסבתא. היינו הולכים, שני בני דודים קטנים, לירות בכלי נשק דמיוני עשוי מקלות ביונים או ציפורים כלשהן תחת עצי האקליפטוס הענקיים בקיבוץ. אני תמיד הייתי "הקטן", הבן דוד הכי קטן במשפחה, כתוצאה מכך, גם הייתי תמיד "בפיגור" אחרי כולם בשלבי החיים – בית ספר, בגרויות, צבא וכן הלאה. למרות זאת, ליונתן זה לא הפריע, הוא מצא תמיד את נושאי השיחה והדברים שעניינו אותי ואת שנינו.

יונתן נמצא אצלי בכל שלב בחיים בדרך כזו או אחרת, הכנה לצבא עם ריצות בשדות עמק חפר וסיפורים על ההכשרה שלו בצבא, הצבא עצמו עם עצות בניווטים, ביקור בדירה בירושלים בעיצומו של שביל ישראל, טיול גדול שנעשה ברובו על פי הנחיותיו המדוקדקות, המעבר של יהודית לארץ וכמה הוא דאג שתמיד תרגיש פה בנוח, תחילת הלימודים עם החששות לפני ואפילו תוך כדי, בעזרה צמודה בקורסי האקולוגיה והגיאומורפולוגיה. מין יכולת כזו שהייתה לו, להיות שם בשבילך, תמיד, עם כל כולו.

הקשר שלי עם יונתן נבנה לאט לאורך השנים, עם עליות ומורדות, זמנים של קרבה וריחוק, תהליך טבעי שכזה. אבל בשנים האחרונות נוצר בינינו חיבור עמוק יותר, בוגר וקרוב. שיתפנו אחד את השני באתגרים שלנו ובילינו יותר זמן יחד, בטיולים, יציאות משותפות בערב, מסיבות, ביקורים בתל אביב עם החבר'ה שלו ושיחות טלפון מזדמנות.

תודה על הזמנים המשותפים, החוויות, השיחות, הכיף, הקשה וכל מה שהיה ביניהם. אתה חסר לי פה מאוד.
הבן דוד הקטן שלך."

אייל אייזיק כותב (אוגוסט 2020)

"הכרתי את יונתן בכיתה ז׳ בבית ספר. מהר מאוד הפכנו לחברים טובים וחוץ ממשחקי כדורגל אחרי הצהריים, תמיד היו לנו שיחות ארוכות על כל מיני נושאים . מעטים האנשים שיכולתי לשטף אותם בנושאים הכי קרובים אליי ויונתן היה אחד מהם. ככל שהתבגרתי, החיים הציבו יותר אתגרים ואחרי כל מפגש ושיחה מעמיקה איתו יצאתי עם תובנות חדשות. תמיד ניסה לעזור לי בנושאים בהם הייתי זקוק לעצה טובה.

יונתן היה האדם היחיד שחלק איתי את ה״שיגעון״ לצאת לטרקים ולטבע ולא להיכנע לחיי השגרה חסרי הריגושים. פקל קפה במקום יפה תמיד היה הפעילות המועדפת עלינו. דיברנו הרבה על הטיול הגדול שנעשה ביחד מסביב לעולם שלצערי אף פעם לא קרה, ואם יש נחמה כלשהי היא שעזב אותנו בזמן שעשה את הדבר שהכי אהב.

נפגשנו באוסטרליה למפגש קצר במלבורן בזמן שיונתן למד שם. אני ניגנתי על אוניית קרוזים שעצרה שם ליום אחד. היה נחמד לראות פנים מוכרות אחרי הרבה זמן שלא הייתי בארץ.הסתובבנו קצת ברחבי העיר וישבנו על שפת הנהר לשיחה על החיים החדשים שלנו מחוץ לארץ."

בינואר 2020, יצא אייל לטיול לזכרו של יונתן באותו המסלול שיונתן עשה כמעט שנה לפני – מאושואייה עד הר יאימה. במרץ 2020 טיפס על ההר והציב שם רוג'ום לזכרו של חברו היקר.

עמית אייזיק כותב (אוגוסט 2020)

"יונתן ואני הכרנו לפני מספר שנים, עבדנו ביחד בעבודת סטודנטיאלית. מהרגע הראשון שפגשתי את יונתן היה לי ברור שמדובר בחבר אמת, אדם כנה ורגיש שנכנס לי ללב. לקחתי חלק במסע של יונתן והוא לקח בשלי. חלקנו הרבה רגעים משמעותיים, יונתן ליווה אותי בגרמניה שהתחתנתי, בחתונה בארץ ובאין ספור צמתים משמעותיים בחיי. אני מאושר על שהכרנו ושזכיתי לקחת חלק בחייו."